עיכוב בקבלת כספי הפיצויים – האם מזכה בפיצויי הלנה
"פוטרתי לפני חודשיים ועד היום לא קיבלתי את הפיצויים, האם תקין"? השאלה הזו חוזרת על עצמה, בווריאציות רבות בפורומים העוסקים בדיני עבודה, ועל-כן ראוי לדעת ולהבין את התהליך הנדרש לשם קבלת כספי הפיצויים. כספי הפיצויים של העובד המפוטר מגיעים בדר"כ משני מקורות – האחד, מהכספים שנצברו עבורו בקופת הפנסיה, והשני, מכיסו של המעסיק. מאז שנת 2008, חובה על כל המעסיקים במשק להפריש לעובדיהם סכומים שונים לפנסיה, ולהעביר לקופת הפנסיה חלק מכספי הפיצויים של כל עובד, מידי חודש בחודשו. משנת 2017 ואילך חובת ההפרשה לקופת הפנסיה לפי צו ההרחבה החל על כל המשק, מסתכמת כך: 6% מופרשים משכרו של העובד, 6.5% מופרשים ע"י המעסיק לתגמולים ועוד 6% מופרשים ע"י המעסיק לפיצויים. ישנם מקומות עבודה בהם נהוגים הסדרים טובים יותר, בחוזים אישיים או בהסכמים קיבוציים או בצווי הרחבה, ובהם ההפרשות לקופת הפנסיה הינן בשיעורים גבוהים יותר. הפרשה לפיצויים בשיעור של 8.33% נחשבת להפרשה מקסימלית המשקפת את מקסימום הצבירה האפשרית לפיצויי פיטורים (כדי לחסוך משכורת אחת בשנה, יש לחסוך כל חודש 8.33 אחוזים מהשכר). לפי החוק, המעסיק צריך לשלם לעובד את פיצויי הפיטורים לא יאוחר מ- 15 ימים לאחר תום יחסי העבודה. בפרקטיקה, זה כמעט אף פעם לא קורה. התהליך של תשלום פיצויי הפיטורים או שחרור כספי הפיצויים מקופת הפנסיה ארוך יותר, ולכן צריך להתאזר בסבלנות, ולדרוש מהמעסיק למסור טופס 161 ומכתב שחרור. בשלב הראשון, לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים המעסיק צריך לבצע את ההפקדה האחרונה לקופת הפנסיה ולאחר מכן לקבל מחברת הביטוח ממסמך הנקרא "טופס עזר ל- 161" או "טופס הכנה ל- 161". בטופס הזה, חברת הביטוח מציינת מהו הסכום שיש למלא בטופס ה- 161 כסכום פיצויים שצבור בקופתה. מעבר לסכום הצבור בקופת הפנסיה יש לערוך חישוב של יתרת כספי הפיצויים המגיעים לעובד. אם מדובר בעובד ותיק שהתחיל לעבוד לפני שנת 2008 ולא הייתה לו קופת פנסיה, ייערך לו חישוב של פיצויי הפיטורים, לפי חוק, בעבור השנים שקדמו ל- 2008. בגין שנות העבודה שמשנת 2008 ואילך יש לערוך את חישוב פיצויי הפיטורים לפי הוראות צו ההרחבה לפנסיה. טופס 161 הינו הטופס שנועד למס הכנסה כדי להפיק אישור על פטור ממס או על גובה המס שיש לנכות מן הפיצויים. לרוב, פיצויי פיטורים הם פטורים ממס, אך זאת עד לתקרת שכר של כ- 12,300 ₪ לשנה. מי שהשתכר יותר משכר זה, צפוי להיות מחוייב במס על סכומי הפיצויים אשר עולים על התקרה. המעסיק עורך את טופס ה- 161 וחותם עליו, ומוסר אותו לידי העובד. בטופס יש לציין במדוייק מהו סכום הפיצויים המשולם לעובד, כמה משולם ע"י קופת הפנסיה שבחברת הביטוח וכמה משולם ע"י המעסיק. עריכת טופס ה- 161 עשויה להתארך עד שהמעסיק יעביר לקופת הפנסיה את ההפרשה האחרונה של החודש האחרון, וימתין לקבלת טופס ההכנה ל- 161 העדכני. בנוסף לטופס ה- 161, על המעסיק לשלוח לחברת הביטוח "מכתב עזיבה" או "מכתב שחרור", המאשר כי העובד חדל לעבוד אצלו וכי יש לשחרר לעובד את קופת הפנסיה. ראוי לציין, כי עפ"י החוק, אי-העברת מכתב השחרור לחברת הביטוח בתוך 15 ימים מיום סיום יחסי עובד-מעסיק, דינה כדין הלנה; על-כן, מעסיק אשר העביר לחברת הביטוח "מכתב שחרור" בתוך 15 ימים מיום סיום יחסי עובד-מעסיק, יצא ידי חובתו בכל הקשור לתשלום הפיצויים הצבורים בקופה. אם המסמכים הללו כבר מצויים בידי חברת הביטוח, הדרך לשחרור הכספים היא קצרה. אם לא, יש לחזור אל המעסיק ולדרוש ממנו כי להעביר את המסמכים הללו לעובד ולחברת הביטוח. עם קבלת טופס ה- 161 יש להגיש את הטופס לפקיד השומה, ולקבל מפקיד השומה את האישור על גובה המס שיש לנכות, אם בכלל. לאחר מכן להמציא את אישורי המיסים לחברת הביטוח ולמעסיק. חברת הביטוח תבקש מכם למלא טופס בקשה לשחרור כספי הפיצויים, עם פרטי חשבון הבנק שלכם, ולהמתין בסבלנות לכסף. לחברת הביטוח יש 30 ימים, עפ"י חוק, להעביר לכם את הכסף, מרגע שקיבלה לידיה את כל המסמכים הצריכים לכך. המעסיק, מצידו, אמור לשלם לכם את החלק שלו ישירות לידיכם. נהוג לעשות זאת במסגרת תלוש השכר האחרון, כאשר אין מנכים מס הכנסה מהפיצויים; אם נדרש אישור ממס הכנסה על גובה המס שיש לנכות, התשלום עשוי להתעכב עד לקבלת האישור. מעסיק אשר אינו משלם לעובדו את חלקו בכספי הפיצויים בתוך 15 ימים, עשוי להיות חשוף לסנקציה של הלנת פיצויי פיטורים. ואולם, מדובר בסנקציה חריפה ביותר, שבתי הדין לעבודה אינם נוהגים לפסוק אותה, אלא אם כן מוכח כי מדובר במקרה קיצוני של הלנה מתמשכת ובחוסר תום לב, מצד מעסיק שלא שילם פיצויים ולא מסר מכתב שחרור למרות שנדרש לכך פעם אחר פעם וסירב מטעמים בלתי מוצדקים. ראוי לציין, כי אין שום חובה למשוך את כספי הפיצויים מתוך קרן הפנסיה. למעשה, עדיף להשאיר אותם בקופת הפנסיה ולא למשוך אותם. משיכת כספי הפיצויים מהקופה מרוקנת מהקופה חלק נכבד מהסך הצבור בה, לרוב 1/3 ואף יותר מן הסך הכולל שבקופה. חבל להשתמש בהם, כי אתם תצטרכו את הכספים האלה כשתגיעו לגיל זקנה. השארת הכספים בקופה מבטיחה שהם ימשיכו להישאר שם ולצבור ריביות עד שתגיעו לגיל הפרישה, שאז ישמשו אתכם כקצבת זקנה. הדרך לתשלום פיצויי הפיטורים היא תהליך שיש בו לא מעט פרוצדורה ומסמכים, והרבה דברים בדרך עשויים שלא לקרות אלא אם גורמים להם לקרות. בעזרת המידע הנ"ל תוכלו לנהל את התהליך ולפנות למי שצריך, מתי שצריך, ולבקש את כל מה שצריך כדי לסיים את התהליך בזריזות וביעילות.
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע הסדר מיוחד לתשלום פיצויי פיטורים: הסעיף קובע שתשלום קבוע לקרן פנסיה או לקופת תגמולים או לביטוח מנהלים או כיו"ב, יבוא במקום פיצויי פיטורים, ולא על חשבון פיצויי פיטורים, וזאת באחד משני מקרים: (1) אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי שמסדיר את זה, או (2) אם שר התמ"ת (כיום שר הכלכלה והתעשייה) אישר זאת וככל שאישר. ההסדר שבסע' 14 הוא וולונטרי ולא ניתן לכפות על העובד לחתום עליו. על-מנת להחיל את סעיף 14 בין עובד ומעסיק צריכה להיות הסכמה של שני הצדדים, דהיינו, הצדדים צריכים לחתום על הסכמה מפורשת. מכאן, השאלה שחוזרת על עצמה, כאשר עובדים מתבקשים לחתום על סעיף 14, אם כדאי או לא כדאי לעשות זאת. אולם התשובה היא לא תשובה של "כן" ו"לא", אלא טבלה של "בעדים" ו"נגדים", אותם יש להבין בטרם מקבלים החלטה. ההסכמה היא, שכל כספי הפיצויים שייצברו לטובת העובד בקופת הגמל (או בקופת הפנסיה או בביטוח המנהלים), ישוחררו לטובתו לא רק במקרה של פיטורים אלא גם במקרה של התפטרות. החלת סעיף 14 על יחסי הצדדים יש בה מעין "מקל וגזר": אם העובד יתפטר מרצונו, הוא יהיה זכאי לכל הפיצויים שנצברו בקופה (- זאת, להבדיל מהמקרה הרגיל, שבו עובד שמתפטר זכאי רק לסכום הפיצויים שנצבר לו בקרן הפנסיה, אשר עשוי להיות נמוך מסכום הפיצויים המלאים). לעומת זאת, במקרה שהעובד יפוטר, הוא יקבל כפיצויים רק את הסכום שנצבר, ללא השלמת פיצויים. אם כן, מה כ"כ מיוחד בהסדר הזה? מה שמיוחד בו, הוא שהעובד יהיה זכאי לפיצויים המלאים שבקופה גם אם הוא מתפטר. אז איפה הקאטץ'? הקאטץ' הוא כזה: החוק קובע שפיצויי פיטורים יש לחשב לפי המשכורת האחרונה, כפול מספר שנות הוותק. אדם שעובד שנים ארוכות באותו מקום עבודה, צפוי שמשכורתו תעלה עם השנים. אך כאשר הוא חותם על סעיף 14, בכל פעם שעולה המשכורת – אמנם גובה ההפרשות עולה בהתאם, אך אין מבצעים תיקון רטרואקטיבי, וכך יכול לקרות, שבעת פיטוריו של עובד שחתום על סעיף 14, הסכום שיהיה צבור בקופה יהיה נמוך, לפעמים משמעותית, מסכום הפיצויים שהיה מגיע לו אילו לא היה חותם על סעיף 14. אכן קאטץ' משמעותי. אם כן, מדוע כדאי לעובד לחתום על סעיף 14? רק בשביל האפשרות שיקבל את הכסף במקרה שיתפטר מרצונו. בתרבות התעסוקתית של היום, כאשר עובדים אינם נשארים במקום עבודה אחד עשרות שנים, אלא עוברים ממקום למקום לאחר שנים ספורות, בהחלט אפשר וכדאי לחתום על סעיף 14 כדי להבטיח את כספי הפיצויים, גם במקרה של התפטרות. במקרה כזה כדאי להימנע ממשיכת כספי הפיצויים מן הקופה, ככל שאפשר, כדי לא לרוקן את קופת הפנסיה מהחסכונות שאמורים להיצבר בה לעת זקנה. ראוי לציין שהמנגנון של סעיף 14 הוא מנגנון מאוד עדין. הרי הוא "משחרר" את המעסיק מתשלום פיצויי פיטורים לעובד! וזאת הסיבה שבשורה ארוכה של פסקי דין של ביה"ד לעבודה נקבע, שאם המעסיק לא ביצע את ההפרשות לעובד בדייקנות ובדקדקנות בהתאם לתנאים, הסעיף לא יחול במקרה של פיטורים, והמעסיק עדיין יחוייב לשלם לעובד את מלוא פיצויי הפיטורים כדת וכדין. כלומר: המעסיק יהיה מחוייב להשלים לעובד את "ההפרש" שנוצר, אם נוצר, בין הסכום שנצבר בפועל בקופה, לבין הפיצויים המלאים שלהם זכאי העובד עפ"י החוק. אם כן, אפשר לומר שהחתמת העובד על "סעיף 14" איננה משחררת את המעביד מתשלום פיצויי פיטורים, כל עוד הוא ממלא אחר הכתוב בסעיף ככתבו וכלשונו. אם חתמתם על סעיף 14 ואתם עומדים בפני פיטורים, זה זמן טוב לבדוק האם המעסיק הפריש כראוי, שאם לא כן, ייתכן ותעמוד לכם עילת תביעה נגד המעסיק בגין מלוא פיצויי הפיטורים. היש תחולה רטרואקטיבית לסעיף 14? האם סעיף 14 יכול לחול רטרואקטיבית לאחר מספר שנות עבודה. לכל היותר אפשר להחילו 3 חודשים אחורנית. אדם שעובד כבר מספר שנים באותו מקום עבודה יכול להתחיל לצבור זכויות לפי סע' 14 רק מיום החתימה ואילך (או לכל היותר 3 חודשים אחורנית). ובגין השנים שקדמו למועד שבו נחתם סעיף 14, יחול עליהן הדין הכללי או צו ההרחבה הכללי לפנסיה. מה ההבדל בין סעיף 14 לבין פנסיה לפי צו ההרחבה - מאז ינואר 2008, חלה חובת הפרשה לפנסיה ולפיצויים לגבי כלל העובדים במשק, בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה. העקרונות של הצו דומים מאוד לסעיף 14: העובד יהיה זכאי למה שהופרש גם אם הוא מתפטר. אבל, וזה אבל גדול – אם העובד יפוטר הוא עדיין יהיה זכאי להשלמת פיצויי פיטורים לפי הצו, משום שאחוזי ההפרשה עפ"י צו ההרחבה אינם מגיעים ל- 8.33% אלא נמוכים מכך ומגיעים רק ל- 6%. ויש עוד הבדל משמעותי – עובד שמתפטר מרצונו לא יכול למשוך את סכומי הפיצויים מקופת הפנסיה. צו ההרחבה אינו מאפשר זאת. אפשר לגרור את הכספים לצורך המשך החיסכון אצל המעסיק הבא, כלומר הכספים לא חוזרים אל המעסיק, אך העובד גם אינו יכול למשוך אותם לכיסו. למעשה, רצונו של צו ההרחבה הוא שעובדים יחסכו כל שקל לקראת הפרישה לפנסיה, ולכן האפשרות של משיכת כספי פיצויים בטרם הגעה לגיל הפרישה, כאשר אין לכך שום הצדקה, לא קיימת בצו.