סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים קובע הסדר מיוחד לתשלום פיצויי פיטורים: הסעיף קובע שתשלום קבוע לקרן פנסיה או לקופת תגמולים או לביטוח מנהלים או כיו"ב, יבוא במקום פיצויי פיטורים, ולא על חשבון פיצויי פיטורים, וזאת באחד משני מקרים: (1) אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי שמסדיר את זה, או (2) אם שר התמ"ת (כיום שר הכלכלה והתעשייה) אישר זאת וככל שאישר. ההסדר שבסע' 14 הוא וולונטרי ולא ניתן לכפות על העובד לחתום עליו. על-מנת להחיל את סעיף 14 בין עובד ומעסיק צריכה להיות הסכמה של שני הצדדים, דהיינו, הצדדים צריכים לחתום על הסכמה מפורשת.
מכאן, השאלה שחוזרת על עצמה, כאשר עובדים מתבקשים לחתום על סעיף 14, אם כדאי או לא כדאי לעשות זאת. אולם התשובה היא לא תשובה של "כן" ו"לא", אלא טבלה של "בעדים" ו"נגדים", אותם יש להבין בטרם מקבלים החלטה.
ההסכמה היא, שכל כספי הפיצויים שייצברו לטובת העובד בקופת הגמל (או בקופת הפנסיה או בביטוח המנהלים), ישוחררו לטובתו לא רק במקרה של פיטורים אלא גם במקרה של התפטרות.
החלת סעיף 14 על יחסי הצדדים יש בה מעין "מקל וגזר": אם העובד יתפטר מרצונו, הוא יהיה זכאי לכל הפיצויים שנצברו בקופה (- זאת, להבדיל מהמקרה הרגיל, שבו עובד שמתפטר זכאי רק לסכום הפיצויים שנצבר לו בקרן הפנסיה, אשר עשוי להיות נמוך מסכום הפיצויים המלאים). לעומת זאת, במקרה שהעובד יפוטר, הוא יקבל כפיצויים רק את הסכום שנצבר, ללא השלמת פיצויים.
אם כן, מה כ"כ מיוחד בהסדר הזה? מה שמיוחד בו, הוא שהעובד יהיה זכאי לפיצויים המלאים שבקופה גם אם הוא מתפטר.
אז איפה הקאטץ'? הקאטץ' הוא כזה: החוק קובע שפיצויי פיטורים יש לחשב לפי המשכורת האחרונה, כפול מספר שנות הוותק. אדם שעובד שנים ארוכות באותו מקום עבודה, צפוי שמשכורתו תעלה עם השנים. אך כאשר הוא חותם על סעיף 14, בכל פעם שעולה המשכורת – אמנם גובה ההפרשות עולה בהתאם, אך אין מבצעים תיקון רטרואקטיבי, וכך יכול לקרות, שבעת פיטוריו של עובד שחתום על סעיף 14, הסכום שיהיה צבור בקופה יהיה נמוך, לפעמים משמעותית, מסכום הפיצויים שהיה מגיע לו אילו לא היה חותם על סעיף 14.
אכן קאטץ' משמעותי. אם כן, מדוע כדאי לעובד לחתום על סעיף 14? רק בשביל האפשרות שיקבל את הכסף במקרה שיתפטר מרצונו. בתרבות התעסוקתית של היום, כאשר עובדים אינם נשארים במקום עבודה אחד עשרות שנים, אלא עוברים ממקום למקום לאחר שנים ספורות, בהחלט אפשר וכדאי לחתום על סעיף 14 כדי להבטיח את כספי הפיצויים, גם במקרה של התפטרות. במקרה כזה כדאי להימנע ממשיכת כספי הפיצויים מן הקופה, ככל שאפשר, כדי לא לרוקן את קופת הפנסיה מהחסכונות שאמורים להיצבר בה לעת זקנה.
ראוי לציין שהמנגנון של סעיף 14 הוא מנגנון מאוד עדין. הרי הוא "משחרר" את המעסיק מתשלום פיצויי פיטורים לעובד! וזאת הסיבה שבשורה ארוכה של פסקי דין של ביה"ד לעבודה נקבע, שאם המעסיק לא ביצע את ההפרשות לעובד בדייקנות ובדקדקנות בהתאם לתנאים, הסעיף לא יחול במקרה של פיטורים, והמעסיק עדיין יחוייב לשלם לעובד את מלוא פיצויי הפיטורים כדת וכדין. כלומר: המעסיק יהיה מחוייב להשלים לעובד את "ההפרש" שנוצר, אם נוצר, בין הסכום שנצבר בפועל בקופה, לבין הפיצויים המלאים שלהם זכאי העובד עפ"י החוק.
אם כן, אפשר לומר שהחתמת העובד על "סעיף 14" איננה משחררת את המעביד מתשלום פיצויי פיטורים, כל עוד הוא ממלא אחר הכתוב בסעיף ככתבו וכלשונו. אם חתמתם על סעיף 14 ואתם עומדים בפני פיטורים, זה זמן טוב לבדוק האם המעסיק הפריש כראוי, שאם לא כן, ייתכן ותעמוד לכם עילת תביעה נגד המעסיק בגין מלוא פיצויי הפיטורים.
היש תחולה רטרואקטיבית לסעיף 14? האם סעיף 14 יכול לחול רטרואקטיבית לאחר מספר שנות עבודה. לכל היותר אפשר להחילו 3 חודשים אחורנית. אדם שעובד כבר מספר שנים באותו מקום עבודה יכול להתחיל לצבור זכויות לפי סע' 14 רק מיום החתימה ואילך (או לכל היותר 3 חודשים אחורנית). ובגין השנים שקדמו למועד שבו נחתם סעיף 14, יחול עליהן הדין הכללי או צו ההרחבה הכללי לפנסיה.
מה ההבדל בין סעיף 14 לבין פנסיה לפי צו ההרחבה – מאז ינואר 2008, חלה חובת הפרשה לפנסיה ולפיצויים לגבי כלל העובדים במשק, בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה. העקרונות של הצו דומים מאוד לסעיף 14: העובד יהיה זכאי למה שהופרש גם אם הוא מתפטר. אבל, וזה אבל גדול – אם העובד יפוטר הוא עדיין יהיה זכאי להשלמת פיצויי פיטורים לפי הצו, משום שאחוזי ההפרשה עפ"י צו ההרחבה אינם מגיעים ל- 8.33% אלא נמוכים מכך ומגיעים רק ל- 6%.
ויש עוד הבדל משמעותי – עובד שמתפטר מרצונו לא יכול למשוך את סכומי הפיצויים מקופת הפנסיה. צו ההרחבה אינו מאפשר זאת. אפשר לגרור את הכספים לצורך המשך החיסכון אצל המעסיק הבא, כלומר הכספים לא חוזרים אל המעסיק, אך העובד גם אינו יכול למשוך אותם לכיסו. למעשה, רצונו של צו ההרחבה הוא שעובדים יחסכו כל שקל לקראת הפרישה לפנסיה, ולכן האפשרות של משיכת כספי פיצויים בטרם הגעה לגיל הפרישה, כאשר אין לכך שום הצדקה, לא קיימת בצו.
לתיאום פגישה
