היריון נחשב לדבר 'לא רצוי' מבחינה תעסוקתית, שכן הוא מנבא ומזמן היעדרויות תכופות וממושכות, בשל יציאה לבדיקות, או בחילות בוקר או כל מצב רפואי אחר שמחייב היעדרות מהעבודה. ההיעדרות אף עלולה להיות ממושכת, כגון שמירת היריון, ובסוף ההיריון צפויה חופשת הלידה שאורכת מספר חודשים. שני חוקים חולשים על העסקת נשים בגיל הפוריות. האחד, חוק עבודת נשים, מסדיר את זכויותיה של האישה להיעדר מהעבודה במהלך ההיריון, את זכותה לחופשת לידה ולשעת הנקה (הקרויה כיום שעת הורות), ומגן עליה מפני פיטורים בתקופה העדינה והרגישה של ההיריון, שבה היא נדרשת לבדיקות רבות וחווה שינויים רבים שעשויים לגרום לה להיעדר מהעבודה. החוק השני הינו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה המגן מפני אפליה בעבודה מחמת היריון, לידה, טיפולי פוריות, ועוד. היעדרות בחודשי ההיריון עפ"י אישור רפואי בכתב, נחשבת להיעדרות מפאת מחלה ויש לנכותה מימי המחלה הצבורים של העובדת. באם ההיעדרות נמשכת למעלה מ- 30 ימים ברציפות העובדת רשאית לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבלת גמלת שמירת היריון. המוסד לביטוח לאומי יאשר תביעה לגימלת שמירת היריון באם יוגשו לו  אישורים רפואיים המעידים שיש סיבה רפואית המסכנת את האם או את העובר, ולחילופין, שסוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את העובדת או את עוברה, או מונעים ממנה לבצע את עבודתה בשל היותה בהריון, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה. גמלת שמירת היריון תאושר במידה ויוצגו מסמכים המעידים כי ההיעדרות מהעבודה נמשכה 30 יום לפחות ומקורה במצב הרפואי עקב ההיריון או בשל החשש כי מקום העבודה מסכן את האישה או את העובר. היעדרות מחמת שמירת היריון המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי איננה פוגמת בצבירת זכויות התלויות בוותק (כגון הזכות לפיצויים ולדמי הבראה), למעט לעניין דמי חופשה, שלגביהם ייעשה החישוב בהתאם להוראות הספציפיות שבחוק חופשה שנתית. כמו"כ יש להמשיך ולהפריש בתקופת היעדרות זו, את הזכויות הסוציאליות לקרן הפנסיה, וזאת בהתקיים שני תנאים: האחד, שגם העובדת תפריש את חלקה שלה, והשני, שהעובדת עבדה באותו מקום עבודה לפחות 6 חודשים לפני תחילת ההיריון. היעדרות לצורך בדיקות שגרתיות מותרת במהלך ההיריון וזאת ללא ניכוי מהשכר, בהיקף של עד 40 שעות. ההיעדרות המדוברת הינה היעדרות לצורך בדיקות שגרה ולשם פיקוח רפואי ע"י רופא נשים וע"י מרפאות בריאות האשה וכיו"ב, כולל בדיקות שאליהן מופנית האישה ע"י המרפאה או ע"י הרופא המטפל. החוק מאפשר לעובדת שעובדת שבוע עבודה מלא, ויותר מ- 4 שעות ביום – עד 40 שעות היעדרות, ולעובדת שעובדת שבוע עבודה מלא במשרה חלקית של עד 4 שעות ביום –  20 שעות היעדרות כאמור. היעדרות לצורך בדיקות שגרה אינה נחשבת להיעדרות מפאת מחלה ואין לנכותה מימי המחלה של העובדת, אלא על המעסיק לשלם לעובדת את שכרה הרגיל כאילו לא נעדרה. כך, לדוגמא, היעדרות לצורך ביצוע בדיקת מי שפיר, שלאחריה נהוג לחייב את העובדת להישאר בביתה למנוחה של יומיים נוספים, הינה "בדיקת שגרה" שבגינה זכאית העובדת לתשלום מלא בגין 3 ימי היעדרות (יום הבדיקה + יומיים מנוחה). עפ"י החוק, העובדת חייבת ליידע את המעסיק על הריונה החל מהחודש החמישי. זאת, כדי לאפשר למעסיק להתארגן לקראת ההיעדרות הצפויה בחופשת הלידה. מאותו מועד ואילך, אסור להעסיק את העובדת בשעות נוספות או בימי המנוחה השבועית, אלא אם כן העובדת הסכימה לכך בכתב ומסרה למעסיק אישור רפואי לפיו אין מניעה להעבידה בשעות נוספות או במנוחה השבועית. כמו"כ אסור להעסיק את העובדת בעבודת לילה, אם העובדת הודיעה בכתב שהיא אינה מסכימה לעבוד בעבודת לילה. עובדת בהיריון שעבדה יותר מ- 6 חודשים אצל אותו מעסיק, מוגנת מפני פיטורים ומפני פגיעה בהיקף המשרה או בהיקף ההכנסה בעת ההיריון, אלא אם ניתן לכך היתר של הממונה על חוק עבודת נשים, ואלא אם העובדת היא זו שביקשה שינוי זמני בהיקף המשרה. בתי הדין לעבודה פסקו לא פעם ולא פעמיים, שהרעה מוחשית בתנאים, כזו שמתפרשת כהרעה שמזכה את העובדת בזכות להתפטר בדין מפוטר, היא אסורה, ומכאן נולד הכלל שלפיו – אין לשנות תנאי ההעסקה של עובדת בהיריון ללא היתר ממשרד העבודה.