דמי הבראה הם אחת התוספות הנעימות, המצפות לכל שכיר בישראל בתלוש השכר במהלך חודשי הקיץ. תשלום דמי הבראה - בסך מאות שקלים או אלפי שקלים – מקורו בצו הרחבה שתחילתו בשנת 1998 ובכל שנה מתחדש הצו ומתעדכן גובה דמי ההבראה. סך דמי ההבראה המגיע לכל עובד תלוי בוותק שלו במקום העבודה ובהיקף המשרה שלו. עובד זכאי לדמי הבראה רק לאחר שהשלים שנת עבודה אחת במקום עבודתו. לאחר השלמת השנה הראשונה, עובד שמסיים לעבוד באמצע השנה יקבל את החלק היחסי של דמי ההבראה עבור אותה תקופה. באופן דומה, עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לקבל דמי הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה שלו. דמי ההבראה במגזר הפרטי והציבורי שונים. נכון ל- 2024 במגזר הפרטי שווי יום הבראה הינו 418 ₪ ואילו במגזר הציבורי – 471.40 ₪. במקור, דמי ההבראה נועדו לממן את שהייתם של העובדים בבתי הבראה. בזמנו, העובדים נדרשו להציג קבלות המעידות על יציאה לנופש, אך כיום, אין חובה להציג קבלות כדי לקבל את הכסף. צו ההרחבה קובע כי דמי הבראה ישולמו באחד מחודשי הקיץ, מיוני עד ספטמבר, אלא אם הוסכם אחרת או שבמקום העבודה נהוג מועד אחר. רוב מקומות העבודה בישראל נוהגים להוסיף את דמי ההבראה לאחת (או יותר) מן המשכורות המשולמות בקיץ. דמי הבראה מאפשרים רווחה מסוימת לעובדים, בתקופה שבה ההוצאות של כל משפחה גדלות, בין היתר בשל הצורך לממן קייטנות לילדים, לצאת לנופש משפחתי ועוד. מי שלא השלים שנת עבודה אחת, עד למועד תשלום דמי ההבראה, יקבל את דמי ההבראה בשנה שלאחר מכן. על פי האמור צו ההרחבה, תקופת היעדרות בשל חופשה ללא תשלום, וכל היעדרות אחרת שלא מתקיימים בה יחסי עובד-מעסיק, לא מזכה בצבירת ימי הבראה. עם זאת, תקופת חופשת לידה (שכיום עומדת על 6 חודשים לפי החוק) ותקופת שמירת היריון מובאות בחשבון לצורך צבירת זכאות לדמי הבראה. מעבר לכך, צווי הרחבה בענפים מקצועיים מסוימים קובעים תנאים מיטיבים לעובדים באותם ענפים. למשל: עובדי שמירה ואבטחה ועובדי ניקיון זכאים לדמי הבראה בסך 426 שקלים ליום, גם אם אינם עובדים במגזר הציבורי. מספר ימי ההבראה נקבע בהתאם לוותק. לאחר שנה אחת העובד זכאי ל- 5 ימי הבראה, בשנה השנייה והשלישית ל-6 ימי הבראה, מהשנה הרביעית עד העשירית – ל-7 ימי הבראה, ולאחר מכן מתווסף עוד יום הבראה נוסף בכל חמש שנים, עד למקסימום של 10 ימי הבראה בעד וותק של 20 שנה ואילך. עובדים במגזרים אחרים כגון המגזר הציבורי וכן מגזרים ענפיים אחרים שבהם קיימים צווי הרחבה ענפיים או הסכמים קיבוציים, עשויים להיות זכאים לכמות גבוהה יותר של ימי הבראה. חלק ממקומות העבודה מעדיפים שלא לשלם את דמי ההבראה בתשלום אחד, ומחלקים אותם לאורך השנה באופן יחסי, ואין בכך כל פסול. חשוב לוודא כי התשלום בדרך זו ייקבע בחוזה ההעסקה באופן מפורש, וכי תיוחד לכך שורה נפרדת בתלוש השכר של העובד. מי שמסיים את העסקתו לפני המועד שבו המעסיק משלם את דמי ההבראה, זכאי לקבל את הפרשי דמי ההבראה שטרם שולמו לו, במשכורת האחרונה שלו. עובד שלא קיבל דמי הבראה, או חלק מהם, במהלך תקופת עבודתו, יכול לתבוע אותם עד 7 שנים לאחור (בעבר עמדה תקופת ההתיישנות על שנתיים בלבד).